כאשר האלגנטיHollywoodproducenten ונדי פטרסון () ניתנת האחריות להוביל צילומי ספר מפואר באירלנד, היא מקבלת את המשימה בעצב מעורב. מה שמוצג כהזדמנות ייחודית שיכולה להועיל למעמדה בענף, שם מרפקים חדים כמעט נתפסים כדרישה, מתקיימת גם בתחושת אי נוחות וחוסר תקווה. המשימה מאלצת אותה לבקר בדרומבאן, העיר האירית בה גדלה ובמקום בו היא, יחד עם עניין האהבה שלה אז, סאמוס פרוקטור (פאדי קונסידין), נחטף על ידי חייזרים 25 שנה קודם לכן.
הפחד לצבוע כאשר הכבשה השחורה בשובתה נשארת עמוק בתוכה לאחר שאומתה על ידי משפחתה. זה היה גם הזרז והסיבה היחידה לכך שעזבה את המקום ומעולם לא חזרה, עד עכשיו.
יחד עם הפקה הוליוודית שלמה, היא מתגלגלת לעיר ועברה כדי לעשות את עבודתה, ובמקביל מקווה לכוון את הזרקור על אחד הסודות הטובים ביותר בעיר. מה שהיא לא מצפה הוא השינוי הגדול שהיא פוגשת. העיר ותושביה גדלו בלעדיה ועניין האהבה הישן שלה היה עם אישה ושני ילדים.
בנוסף לגיבורים המוכשרים מאודכריסטינה הנדריקסוכןפאדי קונסידיןמציע את הסדרה של הסדרה שמות מרגשים אחרים כמואיילין וולש-דייוויד וילמוט-דייוויד רוול-ליה מרפיואחרים, כולם עומדים לביצועים מסוגלים לחלוטין.
אכזבה גדולה
החדש-הפקהחָתוּםכריס אודודלא מרשים, אלא להפך, הסדרה תפלה באופן מפתיע. אני מבין שעדינות הפעולה והצד העוין מדי פעם יכולים להיות מושכים לקהל מסוים, אבל מבחינתי זה בעיקר נפל שטוח והרגיש גס רוח. השחקן והקומיקאי הידוע כריס אודוד, הידועשושבינות(2011) ו-הספירים(2012), לא רק יצר את הסדרה, אלא גם מייצג משחק והכוונה בחלק מהסעיפים. ביצועים אמיתיים בסך הכל. אבל הפעם נראה שהוא לקח מים מעל ראשו.
התוצאה: קומדיה של דרמה שלא מאתגרת את הקהל ולא דוחף את הצחוק.
אסור לנוסר את O'Dowd מחוסר מחויבות, ברור שהוא רוצה הרבה עם הפרויקט האחרון שלו, אבל לפעמים אולי קצת יותר מדי. לא חסרים דמויות ואירועים שצריך לעקוב אחריהם עבור הצופים, במקום ההפך. שני הפרקים הראשונים מבזבזים כמעט אך ורק על היכרות עם הדמויות השונות והסיפור המסובך, שלעתים נראה שהם מעדים על עצמם, עם דמויות שיש להן קשרים מורכבים זה לזה. זה כמעט כאילו הסדרה לא ממש יודעת מה היא רוצה וחסרת זהות ברורה.
בתקופה בה תשומת לב קצרה לקהל היא בעיה, זה מופיע כצעד נועז שלצערנו לא יצליח. כשהסצינות מתארכות מדי ותפל, לצערי אני יושב ומברג עלי בשעמום.
מתעורר לחיים לקראת הסוף
תפלים באותה מידה וארוכיםכפי שהחלקים הראשונים הם, מעניינים ומרתקים באותה מידה הוא החלק האחרון. זה כמעט ככהאודודבתפקידו בסך הכל, סוף סוף קיבל בעיטה בסוף והבין שיש להעביר את הפעולה של הסדרה. התוצאה של זה היא ללא ספק הפרק הטוב ביותר, עם דיאלוג ראפ ורגעים שכנראה יביא את הקהל בבית על הספות כדי להציע כמה צחוקים או צחקוקים. זה לפחות הפרק היחיד בו כמעט משכתי את להקות החיוך טובות ככל שהלך. ברגע הפרק האחרון נותר לנו גם עם מצוק, כך שזה לא היה מפץ גדול מדי אם עונה נוספת מחכה.
למרות שיפור וגידול בולט לקראת סוף הסדרה, הוא לא מצליח להציל את מה שהיה למרבה הצער שלם מאוד חסר צבע ובינוני. משהו שלא נעזר בהכנסת דמויות רבות חסרות טעם שאינן מוסיפות הרבה להיסטוריה, או על ידי ההשפעות והפקה שלעתים הרגישו מרושל, זול והשוואה למה לצפות בלוח השנה של חג המולד. למרות שהשחקנים עושים כמיטב יכולתם, הם לא נעזרים בחוק ללא זהות.
אם עונה חדשה מחכה, אני מקווה לקצב ראפר ובהירות רבה יותר מההתחלה.
הסדרה החדשה "עיר קטנה, סיפור גדול" זורמת כעתSkyshowtimeו
