משחק ב"מיקי 17 "הניתן להחלפה הניתן להחלפהאשר במשלחת חלל משמשת כבובת סמרטוטים אנושית כדי להבטיח את בטיחות האנושות מכיוון שהוא יכול להעתיק שוב ושוב.הצליח ליצור סרט דיסטופי הנוגע לנושאים האפלים ביותר בהתקדמות הטכנולוגיה, אך שוזר מסוגנן ומאפיין בסאטירה.
לועג לטראמפ ומושק
מיקי בארנס (רוברט פטינסון) הוא בחור רגילהמתגורר באבל לאחר מות אמו. הוא זקוק לכסף וללא שום אמונה בעתיד, הוא חותם על הסכם, מבלי שקרא באמת את המשמעות של זה.
זהו סרט מסודר ומוצף היטב כל הדרך אל הפרטים שכןבונג ג'ון-הוהצליחה להגיע להקבלות עכשוויות ורלוונטיות למציאות האלטרנטיבית והעתידנית. דוגמה לכך היא כיצד מיקי אפילו נכנס למצב מההתחלה. הוא לא יודע מה הוא מאשר בהסכם ולכן מסגיר את הזכות להעתיק את גופו, שהוא משל דיסטופי ברור מאושר של "כל העוגיות" של ימינו בדפי אינטרנט שונים.
בתחילת הסרטאם נפגוש את מיקי שחי עם השלכות ההסכם במשך כמה שנים, מיקי 17 הוא המהדורה השבע -עשרה הניתנת להחלפה שלו בעצמו. הוא מועסק כדי לבצע משימות מסוכנות במשלחת על מנת להתיישב ולהעתיק אנשים בכוכב הקרח ניפהיים. כאשר החוקרים העובדים במעבדה הורגים את מיקי באמצעות בדיקות שונות, הם רק מדפיסים מהדורה חדשה שלו כאשר רוב הזיכרון שלם.
אבל אחרי מספיק דורות של עותקים, קורה משהו בלתי צפוי.
"מיקי 17" מבוסס על הרומן של אדוארד אשטון מיקי 7(2022). בונג ג'ון הו עומד מאחורי הסרט והתסריט. זה הסרט הראשון של הבמאי מאז שביים וכתב את התסריט לו שם הוא נערך בגלל התיאור הסאטירי שלו של הפערים החברתיים. לפיכך, הוא גם מרגיש כמו האדם הנכון לסוג זה של סרט מדע בדיוני עתידני, שכן הסיפור מצליח לאזן בין אי הנוחות של פרויקט מחקר לא אנושי עם להיט וסאטירה מהנה שיוצר דק ניגודים.
סאטירה פוליטית ג'ון-חוסנראה גם בחלק מהדמויות, בעיקר מנהיג הכת של המשלחת קנת מרשל () ואשתו ילפה (צלילי קולט). הזוג מאופיין בקריקטורה שקצת ספקולטיבי אך ככל הנראה מערבב השראה ממנהוכןיחד עם "אשת גביע". הזוג המנהיג הקאלט מציע את אחת הסצנות המהנות והקריטיות ביותר מבחינה חברתית כשמיקי מוזמן לארוחת ערב עם הזוג, ושם ברור מאוד עד כמה ג'ון-הו בחדות יכול לכוון את הסאטירה שלו.
פטינסון נוגע בהופעה שלו
רוברט פטינסון הוא כמו חתך וחתךעבור סוג זה של תפקיד מבחוץ והוא משקף את רגשות הכעס, העצב והפחד כל כך יפה. החיקוי הקל שלו יחד עם קול שברירי מעניקים נגיעה מושלמת למיקי המיוסר ללא הרף. כשהוא מתאר עד כמה הוא מפחד למות למרות שהוא עושה כל כך לעתים קרובות, זה נכנס ישר ללב וזה מראה איזו מיומנות יש לו כשחקן. הביצועים של פטינסון מצייר באמת את השאלה הגדולה של הסרט, שכמעט הופכת למרתקת יותר, ככל שאתה חושב על זה - מה אדם שווה את זה כשאנחנו יכולים להעתיק אותו?
למיקי יש גם מערכת יחסים בחללית עם המאבטח נאשה (נעמי אקקה) וזה משהו שבאמת מראה את הצדדים הפגיעים והמאושרים של להיות אנושי. הדמויות מאזנות זו את זו יפה ויחד הן יוצרות דיוקן אנושי של איך זה להיות אנושי בעולם דיסטופי, שם הרגשות הכבדים נאבקים נגד התקדמות הטכנולוגיה.
הסרט מאזן יפהשתי נקודות המבט השונות של הפעולה. בחלקו ברמת מיקרו, עם נקודת המבט של מיקי, אך גם רמת מאקרו עם המשלחת בכללותה, והיא עובדת טוב מאוד במונחים ויש לה דרמטורגיה מחושבת היטב. קל גם לעקוב אחר הפעולה בדיוק מכיוון שהיא גם מרתקת, מרגשת ומשקלה סוגיות מוסריות גדולות.
המסר של ג'ון-הו מופיע בבירור מבלי להרגיש "מחודד", מה שמציג באמת את החזון הגאוני של הסרט והוא משקף עד כמה היסטוריה שובה לב היא בעצם כשאתה מעצם הכל לחיי האדם הקטנים. יש גם רלוונטיות חברתית עכשווית חזקה כשיש לנואלון מאסקכפי שקודם לכן דגל בצ'יפ במוחם של אנשים וזה מראה למרות ההתפלגות הרופפת מעט של הסרט כי לג'ון-הו יש דאגה ברורה ודיסטופית להתקדמות הטכנולוגיה.
"מיקי 17" הוא תיאור מושלם של סוגיות מוסריות מרכזיות שנשכחות לעתים קרובות בהתקדמות הטכנולוגיה. ג'ון-הו הצליח ליצור קלאסיקה פוטנציאלית שרלוונטית כיום, אך שיכולה להיות מרגשת באותה מידה בעוד 50 שנה.
"מיקי 17" ישב- 7 במרץ.
