אחרי שורהסרטים מדהימים זה הפך לחמצת ראשונה עבורעִםו ואז הגיעה המגיפה והתנגשה בבכורה שלו אחרי כמה סרטים קצרים, אלפרדסון עושה עכשיו קאמבק עליז עםנִפגָע,סדרת טלוויזיה שתסריט חצי עצמי-ביוגרפיבוחן את ההשלכות של דרמת משולש. המוקד הוא בעסקי בגידה בין הדירקטור דייוויד (גוסטב לינדה) והשחקנית מריאן ווגלר (פרידה גוסטבסון), שיש לו ילדים עם פסנתרן הקונצרטים מארק (אוגוסט ויטגנשטיין).
- כן, הרצף הזה בלתי נסבל, אומראלפרדסוןכשאנחנו מדברים על אחת מהסצינות הקמות יותר של הסדרה. אני כמעט לא יכול להתמודד עם זה. זה מביך ומושלג ומכוער ויומיומי.
שׁוֹנֶהסיפורים רבים אחרים בוחרים באלפרדסון להציג את המריבות הגדולות בשקט. כדי למצוא אותנטיות, הוא מחפש חוויות משלו.
- אותנטיות זה דבר עדין. מה באמת אותנטי? אחרי הכל, סיפורי קולנוע וטלוויזיה הם, כהגדרה, לא מורשים לחלוטין. זה משהו שמתרחש בשני גילאים, תוך שש פעמים 45 דקות, בנסיבות מסובכות מאוד עבור האנשים האלה. אחרי הכל, זה ייערך בכל מה שתעשו. אבל עדיין חשוב מאוד לנסות לעשות משהו דומה למציאות ואז אתה צריך לנסות לפנות לחוויות שלך לקבלת השראה. מפגש אהבה או מריבה יכולים לרוב להיות נמוכים מאוד ויומיומיים.
- בשקר זה אתה עדיין צריך לנסות לדבר נכון ולהיות נכון כמו שאתה יכול במסגרת השיר. אז אתה רוצה לעשות דברים באופן שאולי לא ראית אותם בעבר. בכל מקרה חשוב לי, מנסה להפוך את החיתוך, אבל אתה צריך לדעת את המוסכמות כדי לשבור אותם. מה אם זה לא מריבה אבל הוא נמוך מאוד ונוקשה במצב כזה? זה מכה להפליא.
זה הופך למשפיל את כל המפלגות ומזכיר לימייקל האנקהו הוא עובד הרבה על בניית מצב רוח, אשר פורץ אז באיזה מעשה אלימות בלתי צפוי. כאן זה גם בא משום מקום, אחרי מבנה ארוך, אבל התוצאה היא משהו שונה לחלוטין. זה מעז להתעלם מהמוסכמות הללו ואת ההופעות שיש לנו.
- איזה כיף אתה אומר את זה. זה נכון גם שמדובר בדרמת משולש בה שני בחורים הם החברים הכי טובים ושם אחד מפתה את אשתו של הבחור השני. או שהם מפתים זה את זה היטב והם לא עושים את זה מכיוון שהם רעים או שיש להם כוונות נמוכות, אלא מכיוון שהם מושפעים מהתחושה שהם לא מסוגלים להתנגד.
- הם כמעט הופכים לבעלי חיים ופועלים לחלוטין על פי האינסטינקטים שלהם ולא בכלל על פי הבנתם. זה כנראה משהו שלדעתי כמעט כולם נלחמים איתו כל יום, האינסטינקטים והצרכים שלהם ושומרים עליהם על חוויותיהם ומה נכון ונכון. למרבה הצער, לעיתים רחוקות די נמשכת יד והרגשת היד ביד.
עוד קריאה:
"היום אנו חיים בעידן בו בהירות היא סוג של דת. זה חשוב ביותר לכל דבר שיוצג ושיש לך סוג של היגיון בכל מה שאתה מסתכל עליו. "
בשנת 2018, אינגמר ברגמן היה בן 100. כדי לשים לב לכך, כמה יוצרי קולנוע נאלצו לעשות סרט קצר משלהם וסרט תומס היה כמו פוטורי מתפוצץ של מוטיבים קלאסיים של ברגמן.
חשבתי שאעשה משהו שהיה מעט מעריך וניסיתי להכניס אותי ל- DNA הסיפור שלו. צפיתי בכל סרטיו ושקוע את עצמי באיך הם נעשו. זהו הר געש של ביטוי של אמן המגודר לכל הכיוונים. כמעט בלתי אפשרי להבין כיצד ניתן היה להכיל את כל זה באדם. זה פחות או יותר בלתי אפשרי להסתכל על פניו ואת החשיבות שהיה לו כאחד מאלה שהיוו את אמנות הקולנוע במשך כמה עשורים. ואז רבים מהסרטים נוצרים בעידן אחר ואילו קשה להבין כיום. אבל אז יש כאלה שהם נצחיים לחלוטין. אני יכול רק לומר שאין מישהו שיכול להשוות את עצמו ליצירתיות של ברגמן ולהפקה העצומה שלו.
מעניין מה שאתה אומר, זה עם מה שקיים היום לעומת בעבר. גם אם אתה שואל את אלה שראו מעט סרטי ברגמן ענקיים, בין אם זה זקן או צעיר, כמעט תמיד מוזכרפרסונה (1966)כמו מועדף. וזה אחד הסרטים המורכבים ביותר של ברגמן. האם אנשים רוצים שוב סוג זה של עמידות ללעיסה? הואאִישִׁיוּתאלמותי מכיוון שזה כל כך "שם בחוץ"?
- כיום אנו חיים בעידן בו בהירות היא סוג של דת. זה חשוב ביותר לכל דבר שיוצג ושיש לך סוג של היגיון בכל מה שאתה מסתכל עליו. מעטים פשוט מעזים לדבר עם הרגשות.אִישִׁיוּתהוא לפחות עבורי, סרט שאני לא ממש יכול להבין על מה מדובר. אבל זה לא שאני צריך את זה. אם אתה משחרר את הארון ונשען לאחור ונשטף על ידי מצבי הרוח והתמונות שנמצאות שם, הם מדברים עם אחת בדרך שאתה לא יכול להגן עליהם. שם הוא לא אמיץ, להעז לספר ככה. אז הוא סרט שפאני ואלכסנדרנגיש מאוד וברור ומאוד דומה לספייק סיפור מסורתי. אבל הסרטים האתריים ביותר, אני לא חושב שאתה צריך לשאול יותר מדי מה פירושו. הם מקדישים יותר לשאול שאלות מאשר לתבוע דברים, שלעתים קרובות מעניינים הרבה יותר.
"יתכנו בתים קטנים בהם יוצרי הסרט משתמשים. אני מכיר תרחיש שתמיד דואג להביא ציור בכל הפקה מזוינת, ככישוף. "
בחלקים הגדולים של "אמונה" של מערכת היחסים של דייוויד ומריאן מתפתחים במהלך הקלטת סרטים. במהלך העבודה על "הסרט בסרט", אלפרדסון מתאים למספר מחוות אינגמר ברגמן.
- בדיחות עם קולנוען בסרט יכול להיות מאוד בלעדי ופנימי, כמשהו שרק יוצרי קולנוע או אנשי מקצוע יכולים לנצל אותו. ניסינו לעשות מצב שיעצב את ההתקדמות בסיפור האהבה שלהם על רצפת העבודה. צפיתי בסרטים שברגמן עשה בשנות ה -70, כמומחיי הבובה(1980) ו-ביצי הנחש(1977), וניסה לעשות זאת בסגנון שלהם. זה לא סוג של געגוע מגושם להכין "ביצי לחיים" למעריצי ברגמן, אבל אם אתה לוקח מחבר כה חזק, אתה מחפש את ה- DNA. יש המון דברים שמתייחסים לברגמן, לא מסיבה של עקיצת לוח שנה אלא בגלל שאני מחפש את הסופר. הסביבות בהן הקלטנו נמצאות מאוד בשכונותיו ובצבעו ובצורתו של ברגמן, אבל אתה צריך להיות מסוגל לצפות בזה בלי לדעת מי הוא או ראה את סרטיו. זה חייב לעמוד לבד.
חיפשתי את המריקס, אבל הם לא היו שם.[ברגמן אכל לעתים קרובות את מאריקס וקולנוע חלב במהלך הקלטותיו].
- כן, אני תוהה אם הם לא שם בשום מקום. ראית את התיק מ- Östermalmshallen עם הדבורים?
לא, התגעגעתי לזה.
- שם כתוב המעדנים של אגרמן. [השם אגרמן התגלה לעתים קרובות בעולמו של ברגמן].
אם כבר מדברים על שמות, באמונותאם יש לנו את מריאן ווגלר ווגלר, אחרי הכל, ברגמן שמח לחזור. אתה חושב שהיו עם זה נקודות?
- יתכנו בתים קטנים בהם יוצרי הקולנוע משתמשים. אני מכיר תרחיש שתמיד דואג להביא ציור בכל הפקה מזוינת, ככישוף. אבא שלי [הססה אלפרדסון] היה ז'קט טוויד משובץ שהיה כמעט בכל הסרטים שלהם. אני חושב שקיבלתי את זה עם השמות שהוסבר מתישהו, שהם בעלי סוג של קסם. זו אומנות קשה לשים שמות על דמויות בדיוניות. אני חושבKlas Östergrenכפי שעבדתי עם הרבה, הוא אחד האלופים באומנות השמות. גם ברומנים שלהם וגם בדרמה שלהם. הוא טוב מדי בזה. אני לא מאמין בזהאינגמר ברגמןרצה לנקז את עבודתו על חיפוש שמות. אין קו בין ווגלרים שונים, מה שאני יודע, אבל זה כנראה סוג של כישוף.
תמיד חשבתי שדמויות הווגלר הן אמנים, אבל אני לא יודע אם זה ממש דרך. האם יש לך בתים משלהם?
- לעזאזל אם הייתי יכול לשלוף אותו משרוול הסלע, אבל כנראה שיש לי. אני חושב שיש לי הרבה אנשים שאני לא יודע עליהם, שאני עובד עם תת -מודע. אני יודע איתי שאני נאבק הרבה עם ארבע עד חמש הדקות הראשונות. לא משנה מה אעשה, אנסה לנסח עולם במהלך הדקות האלה. אני עושה את זה שוב ושוב עד שאני מתעצבן. סוג של פתיחה. זה קצת מביך לחשוב שאתה חוזר על עצמך לאחר זמן מה. אבל אני לא חושב שיש לי משהו חרמן במודע, כמווודי אלןטקסטים קדמיים. אחרי הכל, הם תמיד זהים לאותו גופן ואותיות לבנות.
"אז כל כלכלת הקולנוע השבדית נשברת. אין תנאים מוקדמים לעשות דברים כמו שצריך. לוקח זמן להכין יין. "
על פי IMDB, תומס אלפרדסון עובד על סרט בינלאומי חדש, "סיאנס בשעות אחר הצהריים רטובות" עם רייצ'ל ווייש על צוות השחקנים. הסרט הוא דרמת מתח על מדיום. הוא אומר שגם אם הפרויקט עדיין פעיל, הוא תלוי באוויר.
- קשה היום לדעת מה שבע עשרה לעשות הלאה. אלה תקופות קשות למדי גם בשבדיה ובחו"ל, אבל זה פרויקט שאני עובד איתו באופן פעיל ושאני מקווה שיגשם בקרוב.
כן אבל פנימהאמונותתוכלו למצוא רגעים של קסם קולנוע שבהם מצלמה, מחזה, סצינות והכל מתנפחים. אני מרגיש שאתה כבר לא עושה סרט שוודי ככה.
- אז כל כלכלת הקולנוע השבדית נשברת. אין תנאים מוקדמים לעשות דברים כמו שצריך. לוקח זמן להכין יין. לוקח זמן עד שהדברים יתבגרו וזה דורש את השתקפותם. הסרט הוא לפחות ברמה השטחית של ביטויי האמנות המורכבים ביותר שאתה יכול לעשות. זה לוקח כל כך הרבה כסף. אני מניח שזה אמור להיות קשה להיפגש כל כך הרבה כסף ולא להשתמש בהם לפעולות משותפות בירך או כל מה שיהיה בחברה. אבל התרבות היא שטויות והיא סדוקה במפרקים אם היא נלחצת ומרוקנת מדי. אלה תנאים רעים להפליא לייצור סרטים.
- היה לנו אתמול ביו -מופע שלאמונות, שלושת החלקים הראשונים, ואז באמת חשבתי שזה היה סרט נחמד לעזאזל. אני לא יודע אם זה ישתלב ב -120 דקות, אבל חזותית ואומנות זה בהחלט מחזיק להפוך לביו -פילם. זה נעשה בזהירות מדהימה.הטלוויזיה של שוודיההוא אחד המקומות הבודדים המוגנים מפני הלחץ הגרוע ביותר. יש כל כך הרבה פיות לרוויה בעולם המסחרי. כל כך הרבה קופסאות שצריך לתקן. זו הייתה זכות ארורה לעשות זאת כמו שצריך וכי הורשו לנו לדבר עם העניין. אני אסיר תודה להפליא על המשאבים שקיבלנו.
עם זאת אנו מודים לתומס אלפרדסון על השיחה. הפרקים הראשונים של "נאמנים" מוזרמים כעתו
